זאת העצמאות שלי
זאת העצמאות שלי

 

היום כולנו חוגגים עצמאות.

69 שנות עצמאות במדינה הקטנה והאהובה שלנו.

עצמאות של עמידה על שלנו, בגב זקוף ובגאווה.

עצמאות של אי תלות בגורם אחר.

עצמאות של פעולה עצמית.

עצמאות של גבולות וסדר.

עצמאות שמסמלת כל מה שלא זכיתי לו בשנים שהייתי מכור לסם.

 

אנשים לא מכורים לסם. אנשים מכורים לבריחה מהמציאות

בשנים שהייתי עמוק בתוך השימוש שלי אפילו לא יכולתי לראות כמה אני לא עצמאי. מה שהתחיל בכיף ובילוי עם החבר’ה לאט לאט השתלט עלי. בלי ששמתי לב איבדתי את השליטה על עצמי. הפכתי תלותי לגמרי. מה שפעם היה ידיד טוב הפך להיות הבוס ואני העובד, העבד .לא זיהיתי את נקודת האל-חזור שממנה רק הידרדרתי. הכחשתי לחלוטין שהייתי מכור. הרגשתי שאני שולט בשימוש וכמובן ידעתי יותר טוב מכולם.

המשפחה והחברים הקרובים דאגו לי וניסו לשכנע אותי שאני מכור, שצריך לטפל בהתמכרות. אבל המחשבה להתמודד עם המציאות הייתה מפחידה מדי. לאט לאט הם איבדו תקווה וויתרו עלי.

חשבתי שאני אצליח לבד לחזור לחיים הקודמים שלי. ניסיתי. באמת שניסיתי. עד המנה הבאה. ואז שוב דמיינתי שהכל בסדר.

וככה המשכתי לברוח מהמציאות, לברוח מעצמי, להתנתק מהחברה ומכל מי שסביבי.

 

הכאב שאתה מרגיש היום, הוא הכח שתרגיש מחר

הלכתי ושקעתי. בתוכי זעקתי לעזרה אבל לא ידעתי למי לפנות. לא חלמתי כבר על עצמאות ושליטה בחיים שלי. לא ידעתי כמה קשה יהיה לעזוב את השדים שבתוך הראש שלי, כשהם היו היחידים שנשארו איתי כשכולם ויתרו עלי. ואז התגלגלתי לרטורנו. לאט לאט למדתי לזהות את הכאב שלי. למדתי לשאוב ממנו כח ולהתמודד. כל יום לעצמו.

 

כל יום הוא הזדמנות שניה

אני לא חוגג עצמאות דווקא היום. אני חוגג עצמאות כל יום. כל יום שאני מצליח לעמוד על שלי ולא ליפול. כל יום שאני פוקח עיניים ויודע את הדרך שלי, ומודה על הקשיים ועל הדרך.

היום אני נקי כבר 69 יום.

69 ימים של עצמאות.

69 ימים שאני אחראי לחיים שלי ומתמודד כל יום עם מחלת ההתמכרות.

אני פונה אליכם, לכל מי שמרגיש שהוא מכור וחושב שלבד אפשר לחזור לעצמאות. אל תנסו לבד כי לבד אי אפשר.  תתקשרו לרטורנו. תבקשו עזרה.

אם אני הצלחתי, למה שאתם לא תצליחו גם?